- מְנָפָה
- מְנָפָהf. (נוּף) 1) fan. Kel. XVI, 7 (Ar. מנפא). Yeb.63a במ׳ תתנופפי Ar., v. נוּף ch.V. מְנִיפָא. 2) (v. מַפָּה) flag.Pl. מְנָפוֹת. Mekh. Bshall., s.2 מגפות (corr. acc.); v., however, סִיגְנוֹן.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
